<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ב</h1>
<h2>דף טז.</h2>
גרסינן בפרק קמא דראש השנה (תד"ה בשופר) אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל כדי להזכיר עקידת יצחק בן אברהם ואף על פי ששנינו לפנים (כ"ו א') כל השופרות כשרים חוץ משל פרה, רבי אבהו סובר כרבי יהודה וכרבי לוי שאומרים (שם כ"ו ב') שמצות שופר של ראש השנה בשל זכרים כפופים, פירוש אלים מתרגמינן דיכרין, וכן הלכה.
אמר רבי יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן, ויש במדרש שמתחילה מתחיל להתפחד ולבסוף כששומע לשופר עדיין מתפחד יותר שמא הגיע זמנו להיות נבלע כמו שנאמר (ישעיה כ"ה כ"ח) (ו)בלע המות לנצח. ובלא המדרש אם לא יתפחד מכל מקום זוכר שלקץ הימין כשיתקע בשופר גדול יגיע זמנו להיות נבלע לנצח ולעולם כששומע קול שופר זוכר אותה שעה כאדם שרואה מת שזוכר יום המיתה ומעורבב בזה ואינו יכול לקטרג. ואומר ר"י ברבי שמואל שאינו עובר בבל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים, והדס וערבה שבלולב אע"פ שרגילין לתת יותר משתי ערבות ושלשה הדסים בלולב אין כאן בל תוסיף לפי שאנו סוברים כרבנן דרבי יהודה שאומרים לולב אין צריך אגד (סוכה ל"ג א') וכל אחד לבדו עומד אבל הציצית שהוא בכרך אחד אם יתן יותר משמנה חוטין יעבור על בל תוסיף (ר"ה כ"ח ב' תד"ה ומנא ע"ש).
<h2>דף טז:</h2>
אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בה בתחילתה מריעין לה בסופה מאי טעמא דלא איערבב בה שטן, כתוב בהלכות גדולות (דף ל"ח ג') ולאו דאיקלע ראש השנה בשבת אלא דאתיליד אונסא. אמרינן במדרש שהחמה מקטרגת בראש השנה ואומר לה הקב"ה את עד אחד [ואת צריכה עד אחר] והולכת להביא עמה הלבנה ואינה יכולה למוצאה שהיא מתכסה בו והיינו דכתיב (תהילים פ"א ד') תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו.
<h2>דף כז:</h2>
תנו רבנן בפרק ראוהו בית דין שופר ארוך וקצרו כשר, גרדו והעמידו על גילדו כשר, צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה פסול, צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר, נסדק לארכו פסול, נסדק לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה, ממקום הסדק עד מקום הנחת פה (רש"י), כשר ואם לאו פסול, וכמה שיעור תקיעה פירש רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר, פירוש מעכב את התקיעה לאחר שסתמו (יראים סי' תי"ט). אמנם בירושלמי (דף י"ז ב') מפרש אם מעכב את התקיעה קודם שנסתם הנקב והילכך פסול עכשיו [כ]שסתמו לפי שעתה חזר הקול לאיתנו על ידי הסתימה ואין זה קול השופר אלא קול הסתימה (תד"ה ניקב וע"ש), ומסופק רבינו יצחק אם יפסל אפילו ניקב חוץ לשיעור הכשירו כל זמן שלא נקצץ. ופסק רבינו יהודאי גאון (ה"ג דף ל"ח ד') דקיימא לן בתרי לישני דרבי יוחנן לחומרא דהיכא דמעכב התקיעה וסתמו דסתמו שלא במינו אע"ג דנשתייר רובו שלם פסול סתמו במינו אם נשתיירו רובו שלם ולא עיכבו הנקבים שנסתמו [את] התקיעה הרי זה כשר (ע"פ יראים שם ע"ש).
<h2>דף כט.</h2>
וכי מברך [מברך] על תקיעת שופר ושהחיינו, ואם יצא תוקע לאחר שלא יצא דתניא כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין (יראים סי' תי"ט וע"ש בתעפ"ר), וצריך שיתכוין שומע ומשמיע.
<h2>דף כט:</h2>
יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום, אף על פי שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם ולמה אין תוקעין, אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו אח"כ ארבע אמות ברשות הרבים, כעין שבארנו בלולב (עשה מ"ד) או מוציאו מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה [לפי] שהכל חייבין בתקיעה ואין הכל בקיאין לתקוע (ע"פ לשון רמב"ם שופר פ"ב ה"ו). כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו אלא במקום שאין שם בית דין אבל בזמן שבית המקדש קיים והיה בית דין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין [בירושלים] בשבת כל זמן שבית דין יושבין (שם ה"ח), ובזמן שחרב בית המקדש כל מקום שיש שם בית דין קבוע והוא שיהיה סמוך בארץ תוקעין [בו] בשבת, ואין תוקעין בשבת אלא בבית דין שקדשו את החדש אבל שאר בתי דינין אין תוקעין בהם אף על פי שהן סמוכין ואין תוקעין אלא בפני בית דין בלבד כל זמן שהן יושבין מפני שבית דין זריזין הן ולא יבואו התוקעים להביא ולהעביר השופר בפניהם ברשות הרבים שבית דין מזהירין את העם ומודיעין אותם (ע"פ ה"ט שם).
<h2>דף לב.</h2>
במשנה פרק בתרא דר"ה (ל"ב א'—ב' ותד"ה מתחיל ע"ש) תנן גבי מלכיות זכרונות ושופרות מתחיל בתורה ואחר כך כתובים, שפסוקי תילים נאמרו קודם פסוקי נביאים, ואחר כך נביאים ומשלים בנביא פסוק עשירי, שיהיו ארבע מקראות מן הנביאים, רבי יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא, ואנו נוהגים כרבי יוסי אע"פ שרבים חולקים עליו. ואיפשר להיות שחכמים שאומרים משלים בנביא שאף בנביא קאמרי וכל שכן בתורה. ואנו מסיימין בשל תורה שמע עד אחד שהוא מלכות לדברי רבי יוסי (שם ע"ב) והלכה כמותו לגבי רבי יהודה שחולק עליו (עירובין מ"ו ב').
<h2>דף לב:</h2>
מפרש בפרק בתרא דראש השנה שמן הדין תוקעין אחר תפלת יוצר כמו הלל שהיא בתפלת השחר אבל בשעת השמד נעשית תקנה זו שגזרו שלא יתקעו שחרית ובירושלמי (ר"ה דף כ' ב') מפרש שדימו האויבים שישראל תוקעין תרועת מלחמה להלחם בהם ועמדו עליהם והרגום ולכך תקנו [ה]תקיעות והברכות במוספין שמתפללין וקורין בתורה קודם לכן ומעתה לא יטעו [האויבים] לומר שתרועת מלחמה היא אלא יאמרו בנימוסיהן הם עוסקין כלומר בחוק שלהם ותורתם הם עוסקין ועכשיו אע"פ שהשמד בטל המנהג אינו בטל ושמא מפני שיש לחוש שמא יחזור הדבר לקלקולו.
תנן סתם משנה בפרק אחרון דר"ה אין מעכבין התינוקות שהגיעו לחינוך מלתקוע. משמע הא נשים מעכבין וסתם משנה זו כרבי יהודה דאמר דאין נשים סומכות (ל"ג א'). ולכאורה כן נראה הלכה שהרי סתם משנה הוא ומחלוקת בברייתא וקימא לן הלכה כסתם משנה ולא כרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי נשים סומכות רשות אף על פי שפטרם הכתוב מסמיכה והוא הדין לכל מצות עשה שהזמן גרמא שהרשות ביד הנשים לעשותן. ורבינו יעקב אומר (שם תד"ה הא) דאפילו הכי אין הלכה אלא כרבי יוסי ורבי שמעון מדאמרינן בפרק בתרא דעירובין (צ"ו א') דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים אליבא דרבי יוסי, מכלל דלרבי יהודה מיחו וסברא הוא שמיחו מפני שהיתה מברכת שמע מינה דלרבי יוסי שרי לברוכי, וכן אשתו של יונה שהיתה עולה לרגל והיתה מביאה עולת נדבה במקום עולת ראייה, ומעשה רב. אמנם אמרינן בירושלמי דברכות (דף י"ד ב') בשם רבי אבהו אשתו של יונה הושבה ומיכל בת שאול מיחו בה. ואומר רבינו יעקב (עירובין שם תד"ה מיכל ע"ש) שטעמו של רבי יהודה שאוסר בכל אלה אינו משום בל תוסיף כדפירש רבינו שלמה שאין נראה שיהא שייך כי האי גונא בל תוסיף, אלא סמיכה דאסר רבי יהודה מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים ומעשה דאשתו של יונה דומיא דחולין בעזרה ותקיעה ותפילין משום ברכה לבטלה מעכבין, ועוד רבינו יעקב מביא ראייה דנשים מברכות על כל מצות עשה אע"פ שפטורות ממנו מפרק קמא דקידושין (ל"א א') דאמר רב יוסף מאן דאמר לי סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן מפני שהיה סגי נהור, ומסתמא אם היה פטור מברכת הפירות ומברכת המצות מזה לא היה עושה יום טוב, אבל זהו דבר תימא מהו וציונו בדבר שאינה מחוייבת לא מדאורייתא ולא מדרבנן דהא מאי דמברכין אמצות דרבנן היינו כדמפרש בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג א') גבי נר חנוכה היכן ציונו מלא תסור אבל נשים במצות עשה שהזמן גרמא אפילו מדברי סופרים (נשים) פטורות כמו שמוכיח בפרק מי שמתו בברכות (כ' ב') גבי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה (תו' בר"ה שם).
<h2>דף לג.</h2>
אומר הרב רבי אליעזר ממי"ץ (יראים סי' תי"ט) דדווקא קטנים שהגיעו לחינוך אין מעכבין מלתקוע ומסקינן התם דמתעסקין בהם עד שילמדו ואפילו בשבת אבל לא הגיעו לחינוך אין מתעסקין בהם ונשים אין מתעסקין בהן לתקוע בשבילם דאין אומרים [לו] לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך אבל משום נחת רוח דנשים שרינן להו לתקוע ולסמוך אליבא דרבי יוסי הואיל ואין בתקיעה איסורא דאורייתא דתנ(י)א דבי שמואל (כ"ט ב') כל מלאכה לא תעשו (במדבר כ"ט א') יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהן חכמות ואינן מלאכות עד כאן דבריו. אבל בהלכות גדולות (דף ל"ח ד' ע"ש) ובספרים ישנים גרסינן תניא מתעסקין בתינוקות עד שילמדו ואפילו בשבת ואין מעכבין את הנשים ואת התינוקות מלתקוע ביום טוב משמע הא שבת מעכבין הא אמרת רישא אין מעכבין ומשני רישא בקטן שלא הגיע לחינוך וסיפא בהגיע לחינוך הילכך מעכבין בשבת וזו הגירסא תפס רבינו משה (שופר פ"ב ה"ז) עיקר.
<h2>דף לג:</h2>
מצות עשה לתקוע בשופר בראש השנה שנאמר (במדבר כ"ט א') יום תרועה יהיה לכם. ותנן בפרק בתרא דראש השנה סדר תקיעות תקיעה תרועה תקיעה ג' פעמים ותניא בספרי דבי רב (בהעלותך פיסקא ט"ו) ותקעתם תרועה ונסעו המחנות (במדבר י' ה') אינו רוצה לומר תתקעו תרועה ואין כאן אלא תרועה שמכלל שנאמר (פסוק י') ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו מכלל שיש במסעם תקיעה ותרועה, ומנין שפשוטה לפניה שנאמר (פסוק ו') ותקעתם תרועה, ומנין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר (שם) תרועה יתקעו למסעיהם, אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין ת"ל תרועה תרועה לגזירה שוה (ע"כ בספרי). וכן ביום הכיפורים נאמר תרועה ובכולן פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה אחת נאמרה ביום הכיפורים שנאמר (ויקרא כ"ה ט') והעברת שופר תרועה ושתים בראש השנה שנאמר (ויקרא כ"ג כ"ד) זכרון תרועה, יום תרועה יהיה לכם (במדבר כ"ט א'), מנין ליתן של זה בזה ויהיו שלש תרועות ופשוטות לפניהם ולאחריהם בראש השנה וביובל ת"ל שביעי שביעי לגזירה שוה שכתוב בשניהם בחודש השביעי, ומעתה לא ידענו במה נתקע בראש השנה אם בחצוצרות כמו במדבר או בשופר כמו ביום הכיפורים של יובל שנאמר והעברת שופר תרועה שהרי אמרנו שראש השנה למד משניהם ת"ל (תהילים פ"א ד') תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, ומנין לתקיעה של יובל שאינה אלא ביום שנאמר ביום הכיפורים תעבירו שופר, ראש השנה מנין ת"ל שביעי שביעי לגזירה שוה.
תנן שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה [כ]שלש יבבות, ויש ברייתא שאומרת שיעור תרועה כשלשה שברים, ומפרש אביי שבזה נחלקו שנאמר יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון, ונאמר באמו של סיסרא (שופטים ה' כ"ח) בעד החלון נשקפה ותיבב, משנתינו שאומרת [כ]שלש יבבות סוברת שאם סיסרא יללה כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכים זה לזה והברייתא סוברת שגנחה כאדם שגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהם. ובפירוש יבבות פירש רבינו חננאל ששלש יבבות הן שלש כוחות של כל שהו רצופות, ורבינו יצחק ברבי אשר ורבינו יצחק ברבי מאיר פירשו שביבבא אחת יש שלש כוחות של כל שהו רצופות שהן לשלש יבבות תשעה כחות (תד"ה שיעור) ונראין דבריהם.
<h2>דף לד.</h2>
התקין רבי אבהו בקיסרי תקיעה שברים תרועה תקיעה, כי מסופק היה בפירוש ותיבב אם יללה הוא אם גניחה הוא ועושה שניהם ואחר כך צוה שיהו תוקעין קש"ק [כי] שמא גניחה הוא וכשעושין קשר"ק מפסקת תרועה בין שברים לתקיעה ואחר כך צוה שיהו תוקעין קר"ק כי שמא יללה הוא וכשעושין קשר"ק מפסיקין שברים בין תרועה לתקיעה. ואין די בקש"ק וקר"ק כי שמא יש שניהם בפירוש ותיבב שגנחה וגם יללה, ואין לעשות [גם] קרש"ק משום [שמא] יללה וגניחה, לזה אין לחוש כי סתם אדם כשנארע לו דבר בתחילה גונח ואחר כך מילל. כתב רבינו שמשון נראה שחייב אדם להאריך בתקיעות קשר"ק יותר משל קש"ק וקר"ק דהא שיעור תקיעה כתרועה וקשר"ק אנו עושין משום ספיקא דגנח וילל (ל"ג ב' בתו').
אמר רבי יוחנן (ר"ה ל"ד א'—ב' ותד"ה לדידי ע"ש) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, כי אין לחוש להפסקה, וכן בהלל ובמגילה ובקרית שמע וחולק על רבי אבהו שסובר שאם שהה בינתים כדי לגמור את כולו חוזר, והלכה כרבי יוחנן. ועכשיו נהגו העולם לתקוע בישיבה שלשים קולות שלש פעמים קשר"ק [ו]שלש פעמים קש"ק [ו]שלש פעמים קר"ק ובתפלה תוקעין במלכיות קשר"ק בשופרות קר"ק בזכרונות קש"ק וכן ישנו בסדר רב עמרם והרב רבי בנימין יסד כמו כן נוי ארבעים קולות בהריענו ודבר [זה] תימה מה מנהג הוא זה דקש"ק דזכרונות וקר"ק דשופרות סותרין זה את זה שאם ותיבב גניחה [הוא] קר"ק אינו כלום ואם הוא יללה קש"ק אינו כלום ואם שניהם הוא גניחה ויללה קש"ק וקר"ק אינו כלום, ובערוך בערך ערב משמע שהיו נוהגין בימיו שלשים קולות בתפילה כמו בישיבה קשר"ק קש"ק קר"ק למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות שעכשיו עושין בטוב ממה נפשך, ורבינו יעקב הנהיג לעשות קשר"ק למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואמר שדי בכך שלא לשנות המנהג ביותר שאם ותיבב גניחה ויללה די לתקוע קשר"ק ואם הוא אחד מהם שעכשיו יש הפסקה בנתים אין לחוש להפסקה שהלכה כרבי יוחנן (שם ל"ג ב' תד"ה שיעור ע"ש), דרבי אבהו עצמו שהנהיג לעשות קש"ק אחר קשר"ק זהו מפני שסובר הפסקה מעכבת ואין הלכה כמותו. ואומר עוד רבינו יעקב דשלשה שברים דברייתא צריך לעשותו בנשימה אחת כשלשה יבבות דמתניתין.
<h2>דף לד:</h2>
ומסקינן שם שהתקיעות מדברי תורה ותשע הברכות מדברי סופרים. תו מסקינן התם (ל"ה א' ורש"י ד"ה אלא) דברכות של כל השנה כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ולמה שליח צבור יורד לפני התיבה להוציא את שאינו בקי אבל בברכ[ו]ת של ראש השנה ושל יום הכיפורים שיש בהן תשע ברכות ארוכות טועים בהן יחידים ואין הכל בקיאין בהן הלכה ששליח ציבור מוציא מהן את הרבים ידי חובתן ולמה צבור מתפללים כדי להסדיר שליח צבור את תפלתו.
<h2>דף לה.</h2>
אמר רב חננאל אמר רב אחד יחיד ואחד שליח צבור כיון שאמר בתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך, פירש רבינו שלמה כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך לומר מקראות של מוספין ורבותי מפרשים במלכיות זכרונות ושופרות דכיון שאמר ככתוב בתורתך [על ידי משה עבדך] מועיל כאילו אמר מלכיות של תורה וצריך לומר כמו כן ככתוב בדברי קדשך ועל ידי עבדיך הנביאים וכן בזכרונות וכן בשופרות וקשה לו לרבינו שלמה (לפיכך) [על פירוש זה לפי] מה ששנינו (ל"ב א') אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו' ואין כל כך קשה שזהו אם בא להזכיר מכיון שהתחיל גומר אבל אם רצה לפטור עצמו בככתוב הרשות בידו (שם תד"ה אילימא). ואומר רבינו יצחק ברבי שמואל שהוא הדין בקרבנות מוסף שאין צריך להזכיר מכיון שאומר ככתוב בתורתך וכן אומר רבינו שמואל. וחולק עליו ר"ת ואומר שמקראות של קרבנות מוסף צריך להזכירם לעולם אבל קרבנות דראש חדש אין צריך להזכיר בראש השנה שנפטר במה שאמר מלבד עולת החדש ומנחתה, והגיה במחזור שלו ושני שעירים לכפר ושני תמידין כהלכתן (תו' שם ועירובין מ' א' ד"ה זכרון) וגרסינן בירושלמי (שבועות דף ו' א') חד בר אנש עבר קמיה תיבותא ולא אדכר [ד]ריש ירחא וקלסוניה ואמר נמי בפרק בכל מערבין בסופו (עירובין שם) זכרון אחד שכתוב בראש השנה זכרון תרועה עולה גם בשביל ראש חדש שכתוב בו והיו לכם לזכרון בפרשת בהעלותך גבי חצוצרות. כתב רבינו משה בן מיימון (שופר פ"ג הי"א) וכן כתב רב אלפס (דף י"א א' ע"ש) זה שתוקע כשהן יושבין הוא תוקע על סדר הברכות כשהן עומדין ואם שח ביניהם אע"פ שעבר אינו חוזר ומברך.
